1. היה מפגש

ביום שישי האחרון נפגשנו, חברי מועדון אלפא רומיאו, לסעודה החגיגית השנתית ב"צל תמר" באשדות יעקב. אני לא אפרט יותר מדי כאן, אם כי מדובר בהחלט בארוע מוצלח, יפה ומהנה, ובאתר המועדון (www.iaroc.org.il) אפשר לקרוא עליו ולראות תמונות.

הדבר ששיעשע אותי במיוחד, ומשעשע אותי תמיד בארועים מסוג אלה, זה התגובות מסביב.

התגובה הנפוצה ביותר, מתרחשת לרוב בעת הנסיעה בשיירה, אך גם בתחנות בהן אנו עוצרים מעת לעת: זהו הנהג הפותח את חלונו וקורא "מה קורה? משהו של אלפא רומיאו?". "לא אחי," בא לי לענות, "דווקא ארוע של מיצובישי, אתה לא רואה?".

יש גם הרבה מפרגנים - מכיוון שהפעם באתי בלי המשפחה, נסעתי באלפאסוד, ובהחלט ראיתי לא מעט נהגים מחוייכים זוקפים בהונות למעלה לאות הערכה. אני לא יודע אם ההערכה היא לסוד או לעובדה שעמדתי ללא חת בחום הצהריים, בפקק המזדחל של ואדי ערה, בלי מזגן.

בדרך חזרה, לצערי, החליטה הסוד להראות לי גם כמה מחסרונותיה (רמז: האיטלקים אוהבים ספגטי. עוד רמז: האהבה הזו בולטת במיוחד כשהם מתכננים מערכת חשמל). האורות האחוריים החליטו שלא מתאים להם להידלק, מה שדי מבאס בהתחשב בעובדה שחצי מהדרך חזרה לתל אביב מתנהלת בכבישים שמע"צ לא מוצאת לנכון לצ'פר בתאורה של ממש.

הטקטיקה שנקטתי במקרה זה (גם כמסתור, ובעיקר מסיבות בטיחותיות) היתה לנסוע לפני ה-33 של אלעד (תודה אלעד שעמדת בקצב האיטי שלי... הבלמים של הסוד, אתה יודע, יש להם מגבלות...) כך שה-33 תשמש כמגן האחורי שלי. זה לא הספיק לשוטרים שעצרו אותי בדרך (האמת, בצדק), הם הבינו שאין לי יותר מדי מה לעשות והבקשה היחידה שלהם היתה שאדליק 4 וינקרים. מה שנשמע הגיוני בערך ל-5 שניות, עד שהמשכתי לנסוע והייתי צריך לאותת שמאלה.

2. קצת מופז לקינוח

"אי אפשר ללמד בכוח". זה מה שהיה למופז להגיד היום בעניין הוצאת צווי מניעה למורים (ואל תשאלו מה למופז ולחינוך. את הקשר שלו לתחבורה כבר הבנתם?)

מופזצ'יק, אמרת דבר נכון. רק חבל שמופז השני, זה שבמשרד התחבורה, עוד לא הבין את זה.